מה זה אירוע ליל-שכונה?

במשך חודשי הקיץ, פעמיים בשבוע בשעות הערב
יצרנו מרחב נעים ובטוח לבני נוער ברחבת המרכז הקהילתי.

המטרה הייתה פשוטה וברורה - לתת אלטרנטיבה אמיתית לשיטוט הסתמי ברחוב. יצרנו מקום חם, מואר ומזמין שבו אפשר להיפגש, לשחק, לדבר, לאכול ולהרגיש שייכים.

הרחבה, שבדרך כלל הייתה חשוכה ולא פעילה בשעות הערב, הפכה לחלל מואר עם תאורה נעימה, פופים, מוסיקה, אוכל חם, שתייה וממתקים. שני מדריכים שנבחרו בקפידה - בוגרי בתי ספר למשחק ובעלי יכולת הנחיה יוצאת דופן - הובילו מערכי פעילות חווייתיים בכל מפגש.

הם לא שימשו רק כמנחים, אלא כעוגן רגשי וחברתי. בני הנוער פתחו בפניהם את הלב, התייעצו, נשארו גם מעבר לפעילות הרשמית.
המרחב הפך למוקד משיכה - חלק השתתפו בפעילויות, חלק פשוט הגיעו להיות.

הנוכחות הייתה גבוהה, והתגובות מהקהילה ומההורים היו חמות ומרגשות.

מיתוג, שיווק וניהול דיגיטלי

כסטודיו לקריאייטיב, עיצוב והפקת אירועים,

האירוע קיבל מעטפת מלאה.

נבנה לו קו מיתוגי ברור, שפה גרפית וזהות ויזואלית. הופקו סרטוני וידאו שבועיים לרשתות החברתיות, סטוריז ועדכונים שוטפים למרכז הקהילתי, לצד הקרנת תכנים במסכים מקומיים. נתלו פליירים ברחבי השכונה, נפתחה קבוצת עדכונים ייעודית לבני הנוער ולהורים, והופעל מערך תזכורות חכם לפעילויות הבאות.

הניהול היה הוליסטי - לוגיסטיקה, תוכן, צוות, חוויית משתתף, ודיגיטל עבדו יחד כמערכת אחת.

התוצאה הייתה באז משמעותי בשכונה, מעורבות גבוהה, והפיכת האירוע לשם מוכר ומוערך בקרב בני הנוער וההורים כאחד.

קצת עלי

לפני שאני מפיק ויוצר, אני קודם כל אדם שמאמין באנשים צעירים.

גדלתי בבית של חינוך - אמא שלי מחנכת, אחותי מנהלת גן לילדים עם צרכים מיוחדים, וגם אני לימדתי בבית ספר יסודי לאמנויות. במשך ארבע שנות לימודיי לתואר ראשון בתקשורת חזותית בבצלאל חינכתי ולימדתי ילדים תקשורת חזותית ואמנות, והקשר עם תלמידים צעירים ליווה אותי גם שם, במקביל להתפתחות שלי כיוצר.

ניהלתי קייטנה, הובלתי תחום אמנות במחנה קיץ בארצות הברית, ותמיד הרגשתי שהעבודה עם ילדים ובני נוער היא לא רק מקצוע - היא שליחות שקטה.

אני בוגר תואר ראשון בתקשורת חזותית ותואר שני בקולנוע. אני מגיע מעולם היצירה וההפקה, אבל הלב שלי תמיד היה מחובר גם לחינוך. גדלתי בעיר ויש לי זיקה עמוקה לתושבי האזור, לקהילה, למרחב הציבורי שבו גדלתי ושבו מתעצבים סיפורים אמיתיים.

יש בי אהבה גדולה לילדים, ואולי גם תחושה שאני עדיין קצת ילד בעצמי. אני מבין את הסקרנות, את הצורך בשייכות, את הרגעים שבהם רק צריך שמישהו יראה אותך באמת.

בדרך כלל אני מפיק פרסומות וטלוויזיה, עם צוותים גדולים וסטנדרטים גבוהים של הפקה. בפרויקט הזה לקחתי את כל הכלים המקצועיים האלה - התאורה, החשיבה על חוויה, הירידה לפרטים הקטנים - והפניתי אותם למשהו אחר לגמרי: ליצירת מרחב בטוח, חם ומכיל עבור בני נוער.

עבורי זה לא היה ״עוד אירוע״,

זו הייתה הזדמנות ליצור מרחב בטוח ומשמעותי שמישהו יזכור.