המטוס השני > בואנוס איירס

עטוף באין-סוף שכבות של בגדים מצאתי את עצמי מטלטל בין שמיים וארץ במשך 28 שעות רצופות.

המטוס ראשון היה מישראל לברצלונה, ההורים המדהימים שלי לקחו אותי איתם לשדה ונפרדו ממני בחיבוק גדול שנתן לי כוח להתחיל את הדבר הזה, שנראה לי היום כמו הזייה מוחלטת, בעודי עדיין, תלוי היכן שהוא מעל אחד האוקיינוסים. במטוס הראשון כתבתי מכתב לגבר שלי, צפיתי בכמה פרקים של ״חברים״ ו״אוגי והמקקים״.

ברצלונה היתה קרה והנחיתה התעכבה בשעתיים, ולמרות זאת, החלטתי, אחרי חישוב מהיר, שלקחת אוטובוס לעיר ואז לחזור שוב לשדה לטיסה הבאה יהיה שווה ומעניין יותר מאשר להשאר בתוך ימת הפלורסנט של השדה.

בתשלום מוגזם, שמתי את המזוודות בלוקרים, החלפתי מכנס מול מלא אנשים זרים ורצתי לאוטובוס לעיר הגדולה. כשהגעתי לפלאזה הראשית התחילה ספירה לאחור של קצת פחות משעתיים. אבל זה היה שווה את זה כל כך כי בברצלונה אני כבר מרגיש בבית. היה כיף לדעת בדיוק לאיזה איזור אני רוצה ללכת ואיפה אני רוצה להתפנק בארוחת ערב. אכלתי סלט יווני ושתיתי בירה ששכרה אותי מאוד. רחובות ברצלונה מרגשים אותי, האנשים שם מרגישים לי מעניינים כל כך, הכל צבעוני, מעוצב למשעי ועם זאת גם אנושי וחמים.

דיברתי עם ליאור בוויפיי של המסעדה. את ליאור הכרתי על חופי גואה במסע האחרון שלי בהודו. אם יש אדם שאתם רוצים להתקשר אליו כדי להרגע, לקבל פרספקטיבה ולסובב את גלובוס המחשבות שלכם לצד בו בדיוק נמצאת השמש, ליאור היא הבחורה. בכמה מילים נרגע בי הלחץ הגדול היה לי. הידיעה שעברו הרבה שעות ויום שלם של טיסות ועדיין לא עליתי על הטיסה הארוכה הרצינית, הידיעה שאנחת רק בערב שאחרי הישיבה במסעדה, הלחיצה אותי מאוד.

לאן אני נוסע? מה זו היבשת הזו? מדוע כבר שנים היא מקרקרת לי בראש ומבקשת ממני לא לפספס אותה. לטוס. לחקור. לצאת למסע בתוכה ; אחרי שיחה מרגשת עם הגבר שאני אעבור לגור איתו כשאשוב, סיימתי את הבירה ופגשתי את אורלנדו לבירה אחת אחרונה. אורלנדו הוא אקוודורי שגר בברצלונה, סטודנט למדעי החיים, הכרנו בהוסטל בנאפולי, במסע האחרון שלי באיטליה. הוא לקח אותי ל״מאקבה״ שזו המוזיאון לאמנות מודרנית של ברצלונה – שבלילה הוא הופך לרחבת שוטטות יפיפיייה של מקומיים. סקייטבורד, בגדים מרושלים ובירה ביד וחבורות-חבורות של אנשים יושבים על רצפת המוזיאון. הבירה עולה 70 סנט וחבורות של צרפתיים מסתובבים ומוכרים לך אותה קרה. היה לנו חצי שעה של התעדכנות. הוא הזכיר לי שוב, כמה בבית אני מרגיש בעיר הזו.

עכשיו אני על מטוס, נשארו לי עוד שלוש שעות של טיסה אחרי עשר שעות שעברתי בשינה לפרקים והאזנה לאליוט סמית שר לי באוזניות. אני עייף ומותש, אבל מתחיל מאוד להתרגש. בקרוב אני נוחת בארגנטינה. ואו. בקרוב אני נוחת בארגנטינה.

  • Facebook
  • Instagram
galprimacknajari@gmail.com   /  +972509303456
All artwork on this site are Copyright © 2019 GAL PRIMACK NAJARI Creative LTD or their respective copyright holders