המטוס הראשון > ברצלונה
אני נמצא על המטוס הראשון שלוקח אותי רחוק לארצות רחוקות למדינות אחרות ליבשת שונה לקצה השני של העולם ואני אני בכלל לא יודע איך להכיל את המכתב הזה אני אספר לך שיש עננים כחולים בחוץ ושמש כתומה שמבשרת על שקיעה ויש עוד שני נמלי תעופה לפני עוד מטוס גדול שאהיה עליו 12 שעות שלמות ואני רגוע ונעים לי אני לא יודע למה כל כך נעים לי אני חושב שזו ההגשמה של חלום של הרבה שנים אני חושב שזו ההרפתקאה והמסע הלא נודע הזה בו לא תכננתי כלום ואינני יודע עליו דבר כמו מסע יומיומי שאנו עושים בנשמה שלנו מי שבאמת אמיץ והטבע והנפש שלו מספיק מעניינת בעיניו יוצא למסעות אני אוהב לצאת למסעות למרות שהם מפחידים כל כך כי זה לצאת מכל מה נוח וכל מה שמוכר וכל מה שקרוב וכל מה שאהוב וכל מה שהתרגלת אליו וכל מה שאתה מרגיש שהוא שלך ופתאום אתה לבד כל כך והעולם פתאום הופך לכל כך גדול ובין השיתוק והפחד ובין המילים המבולבלות יש רווחים פסקי זמן בהם לא נאמרים מילים ולא נשמעים קולות והכל פתאום שקט כל כך ונעים וחם ופתאום זה אתה שם תחת כל שכבות המילים הזכרונות כל הרגעים שהולכים איתך האנשים שצועדים איתך ביום יום העבודה הקריירה המקצוע ותחת כל החפצים וכל הפסלים וכל הצבעים ותחת כל השעות שחיית וכל הרגעים שכבר חווית פתאום זה אתה שם בתוך השקט הזה ועם הימים השקט מתחזק ואתה גדל ואתה צומח ופתאום יש עצמך גדול יותר נוכח יותר חזק יותר מכיל יותר נכון יותר מדויק יותר ולאט לאט כל שאתה זה פשוט הרגע הזה העכשיו עירום נטול חפצים ורגעים ואנשים וזכרונות רק אתה עומד שם בחלל נקי ולבן עם מכחולים ביד ואין סוף של צבעי קשת ואתה יכול לצייר ולשיר ולרקוד ואף אחד לא רואה ולאף אחד לא איכפת ולך לא איכפת כי בחלל הזה שפתחת לעצמך בתוך הכל נמצא אתה.
