המטוס הראשון > ברצלונה
- Gal Primack Najari
- Nov 5, 2018
- 2 min read
אני נמצא על המטוס הראשון שלוקח אותי רחוק לארצות רחוקות למדינות אחרות ליבשת שונה לקצה השני של העולם ואני אני בכלל לא יודע איך להכיל את המכתב הזה אני אספר לך שיש עננים כחולים בחוץ ושמש כתומה שמבשרת על שקיעה ויש עוד שני נמלי תעופה לפני עוד מטוס גדול שאהיה עליו 12 שעות שלמות ואני רגוע ונעים לי אני לא יודע למה כל כך נעים לי אני חושב שזו ההגשמה של חלום של הרבה שנים אני חושב שזו ההרפתקאה והמסע הלא נודע הזה בו לא תכננתי כלום ואינני יודע עליו דבר כמו מסע יומיומי שאנו עושים בנשמה שלנו מי שבאמת אמיץ והטבע והנפש שלו מספיק מעניינת בעיניו יוצא למסעות אני אוהב לצאת למסעות למרות שהם מפחידים כל כך כי זה לצאת מכל מה נוח וכל מה שמוכר וכל מה שקרוב וכל מה שאהוב וכל מה שהתרגלת אליו וכל מה שאתה מרגיש שהוא שלך ופתאום אתה לבד כל כך והעולם פתאום הופך לכל כך גדול ובין השיתוק והפחד ובין המילים המבולבלות יש רווחים פסקי זמן בהם לא נאמרים מילים ולא נשמעים קולות והכל פתאום שקט כל כך ונעים וחם ופתאום זה אתה שם תחת כל שכבות המילים הזכרונות כל הרגעים שהולכים איתך האנשים שצועדים איתך ביום יום העבודה הקריירה המקצוע ותחת כל החפצים וכל הפסלים וכל הצבעים ותחת כל השעות שחיית וכל הרגעים שכבר חווית פתאום זה אתה שם בתוך השקט הזה ועם הימים השקט מתחזק ואתה גדל ואתה צומח ופתאום יש עצמך גדול יותר נוכח יותר חזק יותר מכיל יותר נכון יותר מדויק יותר ולאט לאט כל שאתה זה פשוט הרגע הזה העכשיו עירום נטול חפצים ורגעים ואנשים וזכרונות רק אתה עומד שם בחלל נקי ולבן עם מכחולים ביד ואין סוף של צבעי קשת ואתה יכול לצייר ולשיר ולרקוד ואף אחד לא רואה ולאף אחד לא איכפת ולך לא איכפת כי בחלל הזה שפתחת לעצמך בתוך הכל נמצא אתה.


Kommentit